בית הדין לעבודה: “נזכיר את המובן מאליו: אלימות מילולית והצקות הן מטרד משמעותי הפוגע במוטיבציה של העובד, ויש לו השלכה שלילית על איכות חייו” 

חשיפת שחיתויות במקום העבודה
חשיפת שחיתויות במקום העבודה

אם הייתם נתקלים בשחיתות במקום העבודה שלכם, האם הייתם עושים משהו בנידון למרות שהחשיפה הייתה עלולה לגרום להרעה בתנאי העסקתכם או אפילו לפיטורים?

לפעמים, שמירה על צדק ואמת גובה מחירים לא הוגנים, אבל במקרה הזה החוק עמד לצד העובד.

לפני מספר חודשים בית הדין לעבודה בתל אביב דן במקרה של עובד צה”ל, שספג לטענתו התעמרויות במשך שנים, בשל חשיפת שחיתויות ומסע נקמה שהממונה עליו ניהל (11912-08-17).

במהלך השנים בהן עבד ביחידה, העובד היה עד לציוד פגום שהועבר לידיהם של חיילים קרביים, ציוד שעלול היה לסכן את חייהם ולגרום לנזק רב. על פי עדותו, ניתן אישור לרכישת ציוד ללא אישורו, ולעתים מבלי שהבוחן ראה את הציוד. פסילת הציוד וקביעה כי אינו תקין, היו גורמים לספק נזק כלכלי כבד ולכן, היה לספק אינטרס לייצר מערכת גומלין עם הבוחן. מערכת יחסים בעייתית ופסולה לכל בר דעת.

בשנת 1990, הגיש התובע תלונה למצ”ח כנגד מי שהיו הממונים עליו, בחשד לקבלת שוחד על ידי עובד ביחידה, פגיעה בטוהר המידות ומתן אישורים לציוד שהתובע פסל בכובעו כבוחן. מאז, לדבריו, בחוות הדעת שהממונים כתבו עליו הוא הוערך פחות ופחות, עד שלבסוף הוחלט לפטרו. בתגובה, התובע פנה למבקרת המדינה שהוציאה צו הגנה קבוע המונע את הפסקת עבודתו. המבקרת קבעה שקיים קשר סיבתי בין פיטורי העובד לבין העובדה שהודיע על שחיתות: “נראה לכאורה שביטול המשרה בה היה משובץ המתלונן היווה אמתלה לפיטוריו, וכי ביסוד ההחלטה לפטרו עמדו שיקולים אחרים”.

על פי עדותו של התובע, לאחר שהתגלה לממונים עליו כי מתנהלת חקירה בנוגע לקשר האישי והאסור בין הספק לבודק, אלה החלו במסע של השמצות והעלבות, שכלל פגיעות חוזרות ונשנות בשמו הטוב – עד כדי הפיכתו לאדם מוקצה ומנודה בקרב עובדי המחלקה.

בשנת 2013 הבוחן עליו התלונן התובע התמנה לראש המדור ולמנהלו הישיר של התובע ובתפקידו החדש הערים קשיים על העובד שהתלונן עליו. אותו מנהל חדש, נחקר על ידי מצ”ח פעם נוספת בעקבות תלונה חדשה של התובע, ונמצא כי אכן הוא פעל לא כשורה בהתנהלותו.

“בשלב זה מצאו הממונים עלי דרך יצירתית נוספת להטריד אותי על בסיס יומיומי”, טען העובד. “בתחילה החליטו לנעול את החדר אשר שימש אותי לצרכי עבודה, הכנת שתיה ושטיפת ידיים, וזאת מבלי שהסכימו לספק לי הסבר הגיוני להחלטה זו. בהמשך החליפו את המנעולים בדלתות של כל המעבדות והחדרים במחלקה, וביניהם הדלת של המעבדה בה ביצעתי את עבודתי, ובכך מנעו ממני גישה אליהם”.

התובע תבע פיצוי מכח חוק חושפי שחיתויות, פיצוי בגין הפרת זכותו החוקתית לכבוד, הזכות לחופש העיסוק והזכות לקניין, פיצוי בגין העסקה פוגענית, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות והפרת חובת תום הלב ועגמת נפש. בסופו של דבר, נפסקו לטובת התובע פיצויים בסך 66,666 ש”ח בגין התעמרות בעבודה (התביעה בעניין חוק חשיפת שחיתויות נדחתה בשל התיישנות הקובעת זמן קצר של שנה), אך כיוון שמרבית הרכיבים של תביעתו נדחו, בית הדין שקל לחייב את העובד בהוצאות המשפט של משרד הביטחון, דהיינו – מדינת ישראל.

“אולם, בהינתן קביעתנו כי התובע חווה התעמרות בעבודה, אשר המדינה לא עשתה די כדי למנוע אף שהדברים היו גלויים והתובע חזר ואמר אותם, שוב שוב, לכל מי שרצה לשמוע (וגם למי שלא רצה), לא מצאנו לחייבו בהוצאות”, כך סיכם בית המשפט את פסק הדין, והתובע לא חוייב בתשלום.

על פסק דין זה הוגש ערעור על ידי העובד, שהתקבל ובית הדין הארצי לעבודה (33260-03-20) קבע כי יש לפצותו בסך של 100,000 ש”ח בגין התעמרות בעבודה עקב חשיפת שחיתויות וכי אין מקום במקרה כזה להטיל אשם תורם לפתחו של העובד.

אין באמור במאמר כדי לשמש ייעוץ משפטי או אחר ו/או חוות דעת משפטית או אחרת. השימוש במאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי אותו יש לקבל מעורך דין העוסק בתחום.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *